הסיפור של גלעד
מאז ומתמיד אני במים,
שייט קייקים היה חלק מהשגרה שלי מגיל צעיר מאוד, כבר בגיל 12 למדתי לשוט בקייק, כך שהמים לא היו זרים לי וידעתי מה ההשפעה של ההתמודדות עם הזרם עושה לגוף ולנפש.
גדלתי ליד הירדן ביסוד המעלה, זה היה חלק מהשגרה להיכנס למים, גם כשקר.
למדתי לשוט משייטים ותיקים ומנוסים עם מסורת שיוט מחבר העמים, ניקולאי, המדריך הראשון שלי לא ויתר לנו אף פעם, גם לא כשהיה קפוא במים וגם אם חטפנו מכות יבשות (ורטובות) מענפים וסלעים.
היו שם הרבה ניסוי וטעייה, לפעמים יותר טעייה באמת. ושתיתי הרבה מים, חזרתי עם סימנים כחולים,
אבל מאושר מאוד. תחושת ההישג, ההצלחה וההתמודדות עם האתגר בשייט הוכיחו לי שאני מסוגל לעשות הרבה יותר ממה שחשבתי בהתחלה.
מסוגלות זאת הרגשה שבונה אותך ומלמדת אותך להתמודד עם הרבה מאוד דברים,
כמובן גם מחוץ למים.
השייט לקח אותי לטיולים בכל העולם, אוגנדה, מקסיקו, טורקיה, הגעתי למקומות מאוד לא מתוירים בעקבות השייט, מקומות שאי אפשר להגיע אליהם בדרך אחרת. התמודדתי לא פעם עם מצבים מסוכנים, מלכודות בנהר שאתגרו אותי מאוד ובסופו של דבר הצלחתי לצאת מהן תודות למיומנות וקור רוח שנלמדים תוך כדי תנועה.
כשהתגייסתי לפלס"ר נח"ל הייתי בכושר מעולה תודות למיומנויות בשייט וזה עזר לי מאוד להתמודד עם השירות ולמזלי גם עם הפציעה שהגיעה אחרי שנה וחצי.
נפצעתי במסגרת פעילות של כח חלוץ בואדי סלוקי ב-12.8.2006.
חטפנו טילים, אחד מהם, טיל קורנט, חדר לתוך הבית שהיינו בו, אני וחבר מהצוות צחי קריפס ז"ל, היינו במקום הלא נכון, בזמן הלא נכון, ונפגענו הכי קשה.
הצוות שלנו פינה אותנו על אלונקות ומשם הטיסו אותנו לרמב"ם. התעוררתי חבוש, הדבר הראשון שהבחנתי בו היה הראייה המוזרה, לא ידעתי שאיבדתי עין, חשבתי שרק נפצעתי. התעוררתי אחרי שבועיים, 36 ק"ג פחות, הרגשתי שאני חסר כוחות, חוץ מזה שאיבדתי עין, הלב שלי קרס במהלך האשפוז, והייתה לי פגיעת ראש ועוד כל מיני פגיעות בחזה. הייתי ברמב"ם חודשיים ואז שוחררתי לשיקום יום בתל השומר.
כבר בשבוע הראשון בתל השומר החלטתי לחזור למים.
בהתחלה עשיתי שייט רגוע בירדן, הרגשתי שאני יודע מה לעשות, אבל לא היה לי מספיק כח פיזי לבצע. הרבה חברים שהם קייקיסטים ומדריכי רפטינג ליוו אותי, הרגשתי חלש וסיימתי את השייט בתחושת אכזבה.
רק אז הבנתי כמה קשה הפגיעה שלי.
ידעתי שהחתירה, הנהר, הקייק וההתמודדות שלי עם החזרה לרפטינג יעזרו לי להחזיר את הגוף שלי לתפקוד.
חתרתי בכל יום שלא הייתי בשיקום בתל השומר ולאט לאט העברתי את אימוני השיקום לנהר. היכולות שלי השתפרו, חזרתי לחלום על טיולים בעולם וקצת פחות משנה אחרי הפציעה, יצאתי למסע שייט בנהר הצ'ורו בטורקיה.
אחרי שהבנתי שזה אפשרי, טסתי לפרו, צ'ילה, ארגנטינה לחתור ולעבוד בתחום ובהמשך טסתי לארצות הברית ושייטתי שם כמעט בכל נהר אפשרי.
משם קיבלתי את המוטיבציה לחזור לארץ ולפתח כאן את התחום.
חלמתי להקים בית ספר משלי ללימוד מקצועות השייט ולבנות קהילה
וב-2017 הקמתי את "מים לבנים".
בהתחלה בתור בית ספר להכשרת שייטים מנוסים בים לחתירה בנהר וכיום אני מדריך גם בני נוער מגיל 12 לחתירה בנהר וכמובן מוציא שיוטים חווייתיים מגיל 15 לכל מי שרוצה להתנסות בתחום.
מוזמנים להשאיר לנו פרטים ונחזור אליכם בהקדם או ליצור קשר טלפוני דרך המספר 052-433-3165